ניתוחי גישה לדיאליזה
מהי דיאליזה?
מטופלים עם כשל כלייתי זקוקים לדיאליזה על מנת לפנות פסולת מנוזל הדם במקום הכליות שלא מתפקדות.
קיימות שתי שיטות לדיאליזה- המודיאליזה ודיאליזה צפקית.
דיאליזה צפקית(פריטוניאלית) היא שיטה לסינון נוזל הדם ע"י הציפוי הפנימי של הבטן (הפריטונאום).
נוזל מיוחד(דיאליזט) מוזרם לתוך הבטן דרך קטטר מיוחד ונשאר שם למשך מספר שעות, בזמן הזה הפסולת והרעלים מהדם עוברים אל הנוזל המיוחד אשר מנוקז מהבטן דרך הקטטר. את הקטטר מחדירים לבטן בפעולה כירורגית.
המודיאליזה היא שיטה בה מחברים צינורית לוריד של המטופל, הדם מהגוף זורם דרך הצינורית אל מכונת הדיאליזה שתפקידה לסנן ולפנות פסולת מנוזל הדם. בסיום הסינון הדם מוחזר לחולה דרך צינורית אחרת.
על מנת לבצע שיטה זו יש צורך בוריד גדול שיוכל לעמוד בדקירות חוזרות ונישנות, עושים זאת ע"י יצירת פיסטולה עורקית שהיא חיבור בין עורק לווריד(גשר) הגורם להתרחבות של הוריד וניתן לדקור אותו פעמים רבות במחטים גדולות.
זהו האמצעי הסטנדרטי לגישה לכלי דם לצורך ביצוע טיפולי המודיאליזה ארוכי טווח עקב מחלה בכליות.
ישנם שתי גישות ליצירת פיסטולה עורקית:
1. חיבור ישיר בין עורק לוריד(שאנט).
2. חיבור בין עורק לוריד ע"י גרפט(משתל).
הניתוח ליצירת פיסטולה עורקית יכול להתבצע בהרדמה כללית או מקומית על ידי כירורג מומחה כלי דם.
