ניתוחים בעורקים פריפריים
אי ספיקת עורקים פריפריים
אי ספיקת עורקים פריפרית היא מחלת עורקים היקפית, מצב זה משפיע על זרימת הדם ברגליים וכפות הרגליים.
הצטברות רובד(פלאק) בעורקים והיחלשות דפנותיהם כתוצאה מטרשת עורקים גורמת להיצרות כלי הדם והפחתה של זרימת הדם לגפיים.
זרימת דם מופחתת תוביל לתסמינים:
צליעה, כאב, עייפות וירידה ביכולת ללכת.
בתחילת המחלה אי הנוחות תתחיל בפעילות גופנית והליכה, תהיה הקלה בזמן מנוחה.
עם התקדמות המחלה יורגש כאב גם במנוחה עם החמרה בלילה.
גורמי סיכון:
גיל, עישון, כולסטרול גבוה, סוכרת, והיסטוריה משפחתית.
אבחון:
בדיקה גופנית, בדיקה הנקראת אינדקס קרסול- ברכיאלי(ABI) המודדת את לחץ הדם ברגליים, אולטרסאונד, אנגיוגרפיה.
טיפול:
שינוי אורח חיים- הפסקת עישון, תזונה בריאה, פעילות גופנית סדינה.
נטילת תרופות כגון אספירין ותרופות להורדת כולסטרול.
כאבי מנוחה עשויים להיות מוקלים במקצת על ידי משככי כאבים או על ידי
הורדת הרגליים מהמיטה.
במקרים חמורים ייתכן ויידרש ניתוח אנגיופלסטיקה או מעקפים כדי להחזיר את זרימת הדם לאיבר הפגוע.
חשוב לקבל טיפול מהיר ומתאים כדי למנוע את התקדמות המחלה ולהפחית את הסיכון לסיבוכים כגון קטיעה, התקף לב או שבץ.
ניתוח מעקף בעורקים פריפריים הוא ניתוח שמסגרתו עוקפים את אזור העורק החסום ע"י גרפט(צינור סינטטי) או ע"י וריד עצמי ומחזירים אספקת דם לגפה.
עורקים תת ברחיים ועורקי גפה עליונה:
רק 5% מכל מיקרים של איסכמיה(חוסר אספקת דם) של גפיים קורה בגפה עליונה בדרך כלל זה לא קשור לטרשת עורקים(רק 3.5% על רקע טרשת עורקים).
אחוז של מחלות אטרוסקלרוטיות בעורקים התת – ברחיים יותר
גבוה אצל חולים שיש להם מחלת עורקים במקום אחר או מחלת עורקים מפושטת.
בדרך כלל העורק התת ברחי משאל נפגע יותר.
לרוב החולים המחלה היא אסימפטומתית(ללא תסמינים) אך הסימן היחיד יכול להיות: לחץ דם ביד עם החסימה של העורק יותר נמוך (יותר מ20 מ"מ כספית) מאשר היד השניה.
מחלת חסימתית מתקדמת של העורק התת ברחי יכולה להוביל לאיסכמיה ביד: עייפות יד בזמן עבודה, חולשה אחרי מאמץ ביד, ובמקריים יותר קשים כאבים ופצעים באמה וכף יד.
עקב אנטומיה ספציפית של העורק התת-ברחי וסעיפיו, חסימה של עורק יכולה להוביל לסחרחורת וחוסר שיווי משקל.
אבחון המחלה כולל בדיקת שגרתיות של מטופלי כלי דם : דופלר עורקי ידיים, דופלקס עורקי צוואר ו-CTA של עורקי צוואר, יד וקשת אאורטה .
ברוב מיקרים הטיפול הוא שמרני:
תרופות אנטי אגרגנטיים (אספירין או פלביקס) , טיפול בסטטינים( נגד כולסטארול) וטיפול בבעיות נוספות כמו יותר לחץ דם, סכרת והפסקת עישון.
טיפול פולשני:
הטיפול הפולשני תלוי באורך החסימה ועוצמת הסתיידות של דופן העורק. יש שתי אפשרויות:
1. צנתור טיפולי והכנסת סטנט אם זה מתאפשר אנטומית.
2. ניתוח פתוח: בדרך כלל מעקף של חסימה או השתלה לתוך עורק התרדמה.
אחוזי הצלחה של צנתור טיפולי:
פתיחות של עורק כ72-90% ב5 שנים.
אחוז הצלחה בטיפול ניתוחי:
95-98% פתיחות ב5 שנים ו87-90% ב10 שנים.
אחוז סיבוכים של טיפול פולשני בעורקי תת ברחי נמוך מ2-3% והוא כולל דימום, חסימה וזיהום פצע.
בנוסף אנחנו מטפלים ב"תסמונת מוצא מבית חזה" ( Thoracic outlet syndrome) מדובר על קבוצת סימפטומים כתוצאה מלחץ על עורק או וריד או עצבים במעבר מחזה ליד (אזור עצם הבריח).
התסמונת יכולה לגרום לחסימת עורק תת–ברחי או וריד או למפרצת(התרחבות) של העורק.
חולים אלו זקוקים לבירור כולל בדקת כירורג כלי דם בדיקת דופלר עורקי ידיים ודופלקס של וריד ועורק תת ברחי.
במידה ויש סמנים של לחץ על וריד או עורק החולים מופנים לCT של ורידים ועורקים ביד ובחלק מיקרים מחלטים על ניתוח לשחרור של הוריד או העורק: ברוב המקרים במהלך הניתוח יכרת קטע קטן של צלע 1 או צלע צווארית(מום נולד) ותיקון עורק או וריד תת ברחי במידת הצורך.