ניתוחי קרוטיס- עורקי התרדמה
מהם עורקי התרדמה?
עורקי הקרוטיס הינם שני העורקים המרכזיים מתוך ארבעה עורקים המספקים דם למוח.
עורקים אלו יוצאים מתוך קשת אבי העורקים היוצאת מהלב, כאשר באזור הצוואר הם מתפצלים לשניים: לקרוטיס פנימי ולקרוטיס חיצוני.
הקרוטיס הפנימי ממשיך אל המוח לתוך מעגל עורקי על שם ויליס ואילו החיצוני מזין את אזור הפנים.
אנשים בעלי גורמי סיכון (היסטוריה משפחתית של מחלות כלי דם, כולסטרול גבוה, יתר לחץ דם ומעשנים) עלולים לפתח היצרות באזור פיצול העורקים בצוואר, היצרות זו נובעת ממשקעים של כולסטרול, שומנים וחומרי פסולת של הדם.
כאשר גודל ההיצרות מגיע ל-70%, קיימת סכנה של התפוררות החסימה:
פרורים הניתקים ממנה נסחפים בזרם הדם לתוך המוח, חוסמים בתוכו כלי דם קטן וגורמים לאירוע מוחי.
אירוע מוחי זמני חולף TIA- Transit Ischemic Attack
התסמינים זהים לשבץ מוחי אך הפיכים, הסימנים הנוירולוגיים נמשכים בין מספר דקות עד שעה ונעלמים תוך זמן קצר(עד 24 שעות) ללא נזק לחולה.
התקף כזה מייד מעורר חדש להיצרות בעורקי הקרוטיס. גם כאשר נוצר שיתוק מלא יש לחשוד בעורקי הקרוטיס.
יש לזכור שמקור של תסחיף למוח יכול להיות גם מהלב וגם מאבי העורקים העולה.
התסמינים הם:
חוסר שיווי משקל
קושי בבליעה
צניחת צד אחד של הפנים
הפרעת ראיה בעין אחת או בשדה ראיה
סחרחורת סיבובית
אובדן הכרה
חולשה מוטורית או הפרעת תחושה בחצי גוף
קושי בדיבור או בהבנה
כאב ראש עז
אבחון:
בטכנולוגיה של ימינו, בבדיקה אולטרה-סונית פשוטה ביותר הנקראת דופלקס של עורקי התרדמה (קרוטיס), ניתן לאבחן מראש את ההיצרויות בעורקי הקרוטיס.
היום הוחלט שחולים עם הצירויות מעל 70% בעורק התרדמה הפנימי (המוביל אספקת דם למוח) חייבים התערבות בעורקי התרדמה עקב סיכון של אירוע מוחי,
חולים שעברו אירוע מוחי ויש הצירות מעל 50-60% (שגרם לאירוע המוחי) גם זקוקים להתרבות פולשנית.
היום הטיפול המקובל הוא ניתוח אנדארטאראקטומיה מעורקי התרדמה הפנימי
בגלל שאחוז סיבוכים בניתוח קטן מאחוז סיבוכים בצנתור( פחות מ2% בניתוח
ו4-6 % בצנתור).
סוגי הטיפול השמרני:
טיפול מבוסס על תרופות המיועדות להורדת הכולסטרול והשומנים בדם (אלה מהווים את אבני היסוד לחסימות בכלי הדם).
מתן אספירין שהיא תרופה המונעת משקעים של תאי דם והדבקותם לכדי הצרות בכלי הדם.
מעקב על ידי אולטרה-סאונד בדיקת דופלקס של עורקי התרדמה - קרוטידים מידי כשנה.
במקרים של חסימה או הצרות בעורקי התרדמה הפנימיים מעל ל 70%, יש להיתיעץ עם מנתח כלי דם.
הטיפול הניתוחי:
"אנדארטרקטומיה של עורקי התרדמה" מדובר על ניתוח המתבצע בהרדמה כללית אם כי ניתן לבצעו גם בהרדמה אזורית בהתאם להעדפת המנתח וניסיונו(אין הבדל בסיבוכים בהרדמה כללית או אזורית).
בניתוח עושים חתך אלכסוני בצוואר, מבודדים את העורק ומטפלים בחסימה. סגירת העורק נעשית עם תלאי סינטטי או חיבור אלכסוני חדש מורחב בין עורק התרדמה המשותף והפנימי.
אחוז הסיבוכים בניתוח זה הם סביב 1% בלבד .
הסיבוך העלול לקרות הנו תסחיף של חלקיק החסימה הנודד לעבר המוח לאחר סגירת העורק והישנות זרימת הדם בו.
הצרות מחודשת יכולה להתרחש בחלק מהמטופלים פחות מ-2% בשני שיטות האלה.
הצירויות החוזרות הנן עקב התעבות דופן העורק והסיכון של תסחיף למוח הנו קטן ביותר.
בידיים מיומנות ניתוח זה אורך כ 50-70 דקות בלבד ולמרות חשיבותו הנו ניתוח קל יחסית למטופל.
הכנסת סטנט לעורק התרדמה:
טכניקה שהופיעה לפני 20 שנים .
בשיטה של צנתור חדירה לעורק והשארת תומכן (סטנט) באזור ההיצרות.
טכניקה זו בעלת אחוזי סיכון גבוהים מאלו של הניתוח ולכן מתאימה לחולים קשים כאשר ניתוח מסוכן עבורם מאוד.